עלון דרור ישראל

גִּלּוּי מַצֵבָה / רותם גינת

אַחֲרֵי שְׁלוֹשִׁים יוֹם

הַבִּלְתִּי נִתְפַּשׂ כְּבָר הוֹפֵךְ לְאֱמֶת

הַבִּדְיוֹנִי מִתְרַגֵּל לוֹ לְאַט וְהוֹפֵךְ קַיָּם

פּוֹצֵעַ אֶת הַמְּצִיאוּת וּמֵטִיל בָּהּ מוּם.

מֵעַכְשָׁו הָעוֹלָם נוֹרָא יוֹתֵר.

מָה שֶׁלֹּא יָכַל לְהִתְרַחֵשׁ –

הִתְרַחֵשׁ

מִלִּים לֹא קְשׁוּרוֹת

הָפְכוּ לְמִשְׁפָּטִים

יְלָדִים מֵתִים

מְסִבַּת טֶבַח

מִתְגַּלְגְּלוֹת עַל הַלָּשׁוֹן כְּאִלּוּ הָיוּ שָׂם תָּמִיד

הַמֹּחַ מִתְרַגֵּל מַהֵר

גַּם לַנּוֹרָא שֶׁבַּדְּבָרִים.

אֲבָל מָה שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת,

לֹא יִשָּׁכַח מֵהַלֵּב הַמְרֻסָּק.

אַחֲרֵי שְׁלוֹשִׁים יוֹם

מִתְאַסֵּף לְסֶלַע

וּמִתְגַּלֶּה כְּמַצֵּבָה.

לזכר כל החיים שאינם.

 

ביטחון שדה / טל בלו

אני כותב לו

באך במקום בא"ח (בסיס אימונים חטיבתי)

ויד הדוד של אסתר המלכה

במקום יד מרדכי

אני כותב שדה חרוש חזק

במקום ניר עוז

ועזרה במקום סעד

וכותב

אני אוהב אותך

במקום אבא

 

השיר נכתב בעקבות שיחה עם בנו, לוחם בסיירת צנחנים

 

ונחיה / אברהם חלפי

אָבְדוּ הַחַיִּים, אָבְדוּ - וְנִחְיֶה.

וְנִחְיֶה, וְנִלְעַג לְךָ, מָוֶת.

כָּכָה נִחְיֶה – שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ וָעֹז

עִם הוֹד זָהֳרוֹ הָאַלְמָוֶת.

נִנְשֹׁם. כֵּן, בְּזַעַם נִנְשֹׁם - וְנִחְיֶה,

אַף אִם פַּחַד יִבְלֹם אֶת פִּינוּ . הֲיֵשׁ עוֹד לִפְחֹד? מִפְּנֵי מָה, אֱלֹהִים,

אַחֲרֵי אָבְדָנִים שֶׁרָאִינוּ?

נִנְשֹׁם. וְנִזְעַם. וְנִחְיֶה. וְנִלְעַג

אִם יִפְּלוּ גַּם שָׁמֶיךָ עָלֵינוּ.

אָבְדוּ הַחַיִּים. אַךְ אָנוּ נִזְעַק

אֶת זַעֲקַת אַלְמוֹתֵנוּ.

 

תפילה / חיים גורי

הָבֵא בְּרָכָה לַנְּעָרִים, כִּי בָּאָה עֵת.

רְאֵה אוֹתָם שּוֹתְקִים וּנְכוֹנִים,

וְעֵינֵיהֶם דּוֹלְקוֹת.

רְאֵה, יוֹרֵד הָעֶרֶב,

רוּחַ בַּצַּמָּרוֹת, הָאֹרֶן מְרַטֵּט.

קְרָב יִהְיֶה הַלַּיְלָה. וְהֵמָּה מְעַטִּים מְאֹד.

בָּרְכֵם, כִּי בָּאָה עֵת.

כּוֹכָבִים הֻצְּתוּ,

וּמַחֲנוֹת רַבִּים נֶאֱסָפִים מֵעֵבֶר.

מִי יִרְאֶה אוֹר-יוֹם!

מִי נָפַל וָמֵת?

הֲנִצָּחוֹן אוֹ אִם תְּבוּסָה וָקֶבֶר?

בָּרְכֵם, בָּרֵך יוֹצְאֵי לַמִּלְחָמָה.

בָּרֵך נִשְׁקָם לְבַל יַחֲטִיא, בָּרֵך בֵּיתָם.

בָּרֵך אֶת זֶה הָעָם, אֶת נְעָרָיו וְלוֹחֲמָיו,

עַד קְרָב יִתַּם.

הִנֵּה יָצְאוּ שְׁקֵטִים וְצַעֲדָם אוֹבֵד

וַעֲלָטָה כְּבֵדָה וְלַיְלָה בֶּהָרִים.

בָּרְכֵם, כִּי בָּאָה עֵת.

הָבֵא בְּרָכָה לַנְּעָרִים

​

* / רעות רון

רָאִיתִי אוֹתָךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ

נִמְלֶטֶת עַל נָפְשֵׁךְ, נִלְחֶמֶת עַל חַיַּיִךְ

בֵּין גּוּפוֹת אֵמוּן שֶׁחֻלַּל

גְּדֵרוֹת מְרֻסָּקוֹת, בִּטָּחוֹן נָפַל חָלָל,

מוּל זְוָעָה רַבַּת פָּנִים, אֵימָה בְּכֹל צוּרָה,

אוֹחֶזֶת בְּצִפָּרְנַיִךְ מַעֲשֵׂי גְּבוּרָה.

הַיּוֹפִי הַתְּמִימוּת וְהַחֶמְלָה

חֲטוּפִים, נֶעְדָּרִים, שְׁבוּיִים בַּאֲפֵלָה.

וְאֵין אוֹנִים, אֵין נֶחָמָה, וְאֵין תְּשׁוּבָה

רַק רְסִיסִים מְנֻתָּצִים שֶׁל יַחַד וְאַחְוָהּ.

מִתְּהוֹמוֹת הַפַּחַד

בֵּין זְעָקָה לְאַזְעָקָה,

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת בִּכְיֵךְ

אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לָךְ,

בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה:

עוֹד לֹא אָבַדְתְּ תִּקְוָה שֶׁלִּי,

בְּדָמַיִךְ חֲיִי!

בְּדָמַיִךְ חֲיִי!