עלון דרור ישראל

הדלקת נרות:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.

 

ברוך אתה האדם, המחפש ותר אחר האור הנצחי, אחר האמת והצדק והמאור בעולם ובבני אדם אחרים.

ברוכה את האישה, המדליקה ניצוצות של אהבה, חמלה ונתינה.

אמן ושבת שלום.

 

על פרשת דרכים / אחד העם (במהלך וויכוח עם מקס נורדאו שהציע לציין את יום המנוחה ביום ראשון)

אין צורך להיות ציוני או מדקדק במצוות בשביל להכיר את ערך השבת… מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, הוא לא יוכל בשום אופן – אפילו אם אינו מודה לא בעולם הבא ולא במדינת היהודים – לצייר  לו מציאות של עם ישראל בלי "שבת מלכתא" . אפשר לומר בלי שום הַפְרָזָה, כי יותר משישראל שמרו את השבת – שמרה השבת אותם.

 

נשיר: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ועל כל יושבי תבל, ואמרו אמן".

 

משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד'

"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא".

 

קדיש ישובי עוטף ישראל, 2023 / הרב גלעד קריב.

‏יִתְגַּדַּל זִכְרָם שֶׁל הֲרוּגֵי קִבּוּצֵי עוֹטֵף עַזָּה וְכָל נִרְצְחֵי הַמַּעֲרָכָה הַנּוֹרָאָה בֶּעָרִים, בַּיִּשּׁוּבִים וּבַמּוֹשָׁבִים, וְזִכְרָם שֶׁל נוֹפְלֵי צַהַ"ל, הַמִּשְׁטָרָה וְכוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן.

‏וְיִתְקַדַּשׁ צַו הַחֲבֵרוּת, הָעַרְבוּת הַהֲדָדִית, חַיֵּי הַקְּהִלָּה, אַהֲבַת הָאָרֶץ, וְהַדְּבֵקוּת בְּעֶרְכֵי הַיְּסוֹד שֶׁל הַצִּיּוֹנוּת וּבְעֶרְכֵי הַשִּׁוְיוֹן, הַחֵרוּת וְהַשָּׁלוֹם.

 

נשיר: מי האיש, החפץ חיים, אוהב ימים, לראות טוב. נצור לשונך מרע, ושפתיך, מדבר מרמה. סור מרע, עשה טוב, בקש שלום, ורודפהו.

​

תפילת הדרך לחיילים / ביני תלמי

תְּפִלָּה יֵשׁ בָּנוּ שֶׁתֵּלְכוּ וְתָבוֹאוּ בְּשָׁלוֹם
וּבְבִטְחָה אֶל כָּל מְחוֹזוֹת חֶפְצְכֶם.
וְשֶׁקֶט תִּמְצְאוּ בְּכָל שֶׁתֵּלֵךְ נַפְשְׁכֶם
וְחֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים.
שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָכֶם כָּל פֻּרְעָנֻיּוֹת
שֶׁמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת בְּדַרְכְּכֶם.
יִהְיוּ מַעֲשֵׂיכֶם טוֹבִים – נְתִיבְכֶם אֱמֶת וּפָעֳלְכֶם תָּמִים.
כֹּחַ מִצְאוּ לַעֲבֹר אֶת מִבְחֲנֵי הָאֵשׁ
וּבִטְחָה לְהַלֵּךְ לַיָּמִים הַבָּאִים.

וּכְשֶׁתָּשׁוּבוּ לְכָאן, עֲיֵפִים, בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה
נְחַבֵּק אֶתְכֶם שְׁקֵטִים וְאוֹהֲבִים, חַסְרֵי מִלָּה
נִרְאֶה בְּעֵינֵיכֶם, בֵּין הַלֶּהָבוֹת הַדּוֹעֲכוֹת
אֶת נִיצוֹצוֹת נִשְׁמָתָהּ שֶׁל הַחֶמְלָה
וְאֶת יְפִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁלֹּא חָדְלָה

בָּרוּךְ הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

 

* / אמיר שוורץ

וִי אֶחָד. אָפֹר.

שְׁנֵי וִי. אָפֹר.

אַתָּה שָׁם?

אֱלוֹהִים אַדִּירִים

צָרִיךְ לָשִׂים לֵב

שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ לֹא

מֶטָא

 

קידוש

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר:

יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ. זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. (כִּי הוּא יוֹם) תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. (כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

 

ברכה על היין:

ברוך אתה האדם, היוצר שמחות קטנות של יומיום, ורגעים קטנים של אושר גדול.

היוצר שלוה ושלמות בתוכו ועם אהוביו.

מי ייתן וירבו.

אמן.

 

ברכה על הלחם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

ברוך אתה האדם המוציא לחם מן הארץ, ומתוק מן העז.

החוצב את פרות עמלו מהאדמה הקשה.

הבורא מציאות וממשות בכוח עבודת כפיו ונפשו, ויוצר את חלקו במארג הבריאה.

שנרבה ונעמיק את פרות ידינו השזורות.

אמן.

 

נשיר: הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד".

 

"ארץ ישראל" / ע. הלל

 

מִתְבּוֹנֵן בָּאֲדָמָה הַחֲזָקָה הַזֹּאת

מַבִּיט בָּהֶם, בְּהַרֲרֵי הַסֶּלַע הַחֲמוּרִים,

צוֹפֶה בִּשְׁמֵי אֵין-קֵץ-הַנְּהָרָה

וּבְכָל הַפָּנִים וְהָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ

וְרוֹאֶה אַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנִים שֶׁל יֹפִי

וּצְעָקָה

 

* / נעמה כהן ניסן

 

השנה לא צריך בגרויות

הילדים שלנו התבגרו בעל כורחם.

השנה לא צריך להספיק חומר

יש לנו חומר שמספיק לעוד שנים רבות.

השנה צריך הרבה חומרי יצירה.

דבק, לאחות את השברים.

גואש, כדי לנסות ולהחזיר קצת צבע לחיינו.

ודף נייר

כדי לצייר את חיינו מחדש.