עלון דרור ישראל
יום שישי | י''ב בחשוון ה'תשפ"ד | 27.10.23
מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים
דברי פתיחה
למעגלי החיים הבוגרים
מלחמת חרבות ברזל
מלחמת חרבות ברזל
ניצן בר קמה, מקיבוץ קשת, משרתת במילואים ביחידת ההסברה בחירום של חיל החינוך, מספרת לנו על שירותה: "אני משרתת ביחידת ההסברה בחירום, מגיעה כל יום למקומות אחרים לכוחות בשטח במוצבים, שטחי כינוס, בסיסים, לשיחות גם עם כוחות סדירים וגם עם מילואים על צדקת הדרך, רוח וערכים בלחימה, לתת תמונה גדולה של במה אנחנו (גם היסטורית, גם כרגע) ולחזק אותם במשימתם. מרגישה שזה לפעמים כמו אוויר לנשימה בשביל השטח ונותן פרספקטיבה וכוחות להמשיך, במיוחד במצבים של המתנה ודריכות שקשה להחזיק לאורך זמן. לפעמים יש גם התמודדות עם גזענות וזעם ויצרי נקמה. מתמודדים עם זה חינוכית, זה גם חשוב. ולא מעט פוגשים אבל וטראומה כמו אצל כלל החברה הישראלית. סה"כ מרגישה מרוב המקומות שכולם מגויסים מעל ומעבר למשימה, מאוהבים בעם ישראל וגאים לשרת בשעה הזו ושיש מחויבות מאוד גדולה לקחת אחריות ולהשיב בטחון. זה מחזק.
על הדרך פוגשת בשיחות גם חברי תנועה וזה הכי מרגש ויפה. בטח כשהם משחריה 😍 "
מהמתרחש בתנועה
קוראים לי לין, אני בשכבת ת״ט וגרה בעפולה.
חושבת על איך אפשר להתחיל לכתוב ולדבר על 3 שבועות של עשייה מרגע שהתחילה המלחמה... בשגרה שלי אני מ״פ פרק משימה במחוז טבריה, אבל עכשיו בתקופת המלחמה, אני מפקדת על החיילים שנמצאים במרכזי הקליטה, הישובים והמלונות הקולטים במחוז העמקים והצפון.
במהלך השגרה היומיומית, אני מתעסקת המון בשאלה של מהי ״המשימה הלאומית״ - האם זה הכנה לצה״ל? לימוד עברית בכפרים הבדואים? עשייה חקלאית? קליטת עלייה?
בקיצור, מ״פ חינוך שעוסקת בקהילה ומנסה להבין את צרכי החברה ובעיקר מנסה לגשר על הפערים הקיימים.
ובתוך שגרת השאלות וחשיבה על המטרות, יש רגעים שבהם כולנו מרגישים את המשימה הלאומית - כשהחיילים מקימים יום צה״ל ברשות, כשיש הסברה במרכז קליטה על צה״ל וכשאנחנו נקראים למשימת חירום בתקופה הזו.
העשייה למען מטרה משותפת בימים אלו תוך כדי הסיפורים והמראות הקשים שאנחנו חווים ביום יום ומתוך האבל האישי והלאומי שכולנו סוחבים ביחד מחדדת את ההבנה שהמשימה הלאומית היא החברה הישראלית!
אני זוכה בתקופה הזו לפקד על 40 חיילים (שחלקם אפילו שכבה מתחתיי😉) שנותנים מזמנם ובעיקר פותחים את ליבם לילדים ולכלל האנשים במרכזי הקליטה ומתקני המפונים.
אין ספק שבזכותם, הימים הקשים שעוברים עלינו מעט פשוטים יותר.
לראות את החיילים שלי בתוך מרכזי הקליטה, בקיבוצים ובמלונות בימים אלו, מקיימים פעילויות חברתיות, מלמדים עברית, מכילים את הסיפורים ובעיקר נמצאים למען הקהילות, מחזק אצלי את תחושת האחדות ומזכיר לי כמה אנחנו חשובים, משפיעים ובעיקר מחנכים, בכל זמן ובכל מקום 🤍.
ובהתאם לבת גרעין ולקצינת חינוך שאני, רוצה לסכם בקטע שקראתי על ״הטוב המצטרף״ (הרב מנחם ברוד):
"כוח ההרס נראה חזק לאין שיעור מכוח הבניין.
הבנייה דורשת עמל ויגיעה, היא אורכת זמן וצורכת משאבים רבים. לעומתה, ההרס נעשה בשנייה אחת ובהשקעה קטנה יחסית.
הבנייה מצריכה בעלי מקצוע רבים עם ידע אישי וכשרון וכדי להרוס משהו דיי בלבנת חבלה פשוטה.
אבל אם אכן כוח ההרס חזק מכוח הבניין, היה עולמנו צריך להיות מדבר שממה. כוחות ההרס היו צריכים להשמיד את כל מה שיצרו כוחות הבניין, שהרי ההרס הוא החזק והגובר.
בפועל אנחנו רואים שדווקא כוח הבניין גובר ומכריע.
כוח ההרס יכול לנצח בנקודה זו או אחרת, אבל במאזן הכולל, כוח הבניין מנצח ללא ערעור.
סודו של הטוב הוא ביכולת להוסיף נדבך על נדבך, לצרף מעשה למעשה.
הרע וההרס הם התפרצות חד פעמית, שיכולה להיות בעלת עוצמה גדולה, אבל היא נקודתית.
לעומתו הטוב מתחבר אל הטוב וכך נוצר כוח אדיר שיכול לגבור אפילו על יכולתו ההרסנית של הרע."
מאחלת לכולנו
שבוע ממלא, רגוע ובעיקר עם בשורות טובות.
קצינת פרק משימה במחוז טבריה
לין נתן | שכבת ת"ט
מפגש הכשרה עם גרעין חוסן מצפה רמון
חיילי פרקמ"ש מגרעין מרום בשכבת ת"ל
Add paragraph text. Click “Edit Text” to update the font, size and more. To change and reuse text themes, go to Site Styles.
מפגש הכשרה עם גרעין חוסן מצפה רמון
"קשה להיות נוכחים, בא לך להיעלם"
"אני לא רוצה לצאת מהבית כדי שאף אחד לא ישאל אותי על התקף החרדה שהיה לי"
"גם ההורים שלי לחוצים עכשיו ולא עושים לי תחושת ביטחון"
אז למה להבין מה אני מרגישה בימים כאלה? למה להתייחס בצורה משותפת לכל הבלאגן הזה שהוא הנפש שלנו, אם מה שהיא מכילה, ככל הנראה, זה הרבה כאב, אשמה, צער, שנאה, פחד?
בשבילי זה הכרחי כדי להיות האישה שאני רוצה להיות ולהצליח לעשות את מה שאני חושבת שהוא התפקיד שלי. בשביל שאוכל להתבונן החוצה, להושיט יד, להתאמץ בשביל האנשים שסביבי, בשביל הרקמה הקהילתית שאני חלק ממנה, ובשביל היכולת שלי לפגוש כאב, כי זה מה שאני אפגוש כשאתבונן החוצה, אני צריכה להבין איפה אני ואיך אני מתייצבת על הקרקע של עצמי.
מארג גוף נפש הוויה הוא מרכז למידה והתנסות במרכז החינוכי. אחת המטרות שלנו היא להביא את הסיפור של הקשר גוף-נפש-הוויה (או יחסים) לכולם. גם אם זה רחוק, גם אם הצירוף גוף-נפש מעורר זלזול או דחיה (נורות אזהרה שמסמנות שיש שם אמת, אבל נניח לזה לזמן אחר), גם אז להבין איך אפשר להנגיש את הידע.
בימים כאלו, עמוסי קשיים וכאבים, הנפש עולה על גדותיה ואנחנו יכולות לחוות הרבה דחק - תגובה רגשית וגופנית למצב בו כמות הקונפליקטים והעומסים גדולה מכמות המשאבים שלנו להתמודד עימה. מתוך חוויות אלו צפה השאלה איך אנחנו יכולות להפוך את המפגש התנועתי-קבוצתי למרחב שמסייע להבין את מצבנו, להירגע, ובעיקר – להגביר את הריבונות שלנו בגוף-נפש שלנו כדי לדאוג לעצמנו ולאנשים סביבנו. כדי לסייע במענה על שאלה זו יצאנו לסבב הכשרות שכותרתן "מתמודדות ביחד עם דחק וחרדה" במטרה להגביר את הבעלות שלנו על מצבנו וליצור מרחבים שישפרו את יכולתנו להבין את מצבנו ומצב חברינו, חניכינו ושותפינו, ויהיו מרחב שמפחית לחץ ומגביר רוגע, חדות ועשייה. המפגשים נועדו להגדיל את יכולת הפעולה שלנו, להגדיל את האפשרות לפעולה שתפנית-משימתית ולאפשר להתרחב גם כשהנפש רוצה להצטמצם.
נפגשנו בשבוע וחצי האחרונים עם צוותים וחברות מקיבוצים ומעגלים שונים, חברי מעגלי החיים הבוגרים ושאינם, במטרה להכשיר את החברות להעביר את ההכשרה הלאה לחניכים וקבוצות שלהם.
אם סיימתן את הקטע הזה ויש בכן רצון להיפגש עם התוכן אתן מוזמנות בחום לפנות לחברות מרכז המארג ונשמח לשוחח ולהכשיר.
ולסיום, קטע קטן במתנה מתוך שיר יפה של יעקב רז שאולי יתחבר לכם.
"התגשמות האמיתות הנאצלות היא במעשים / של התבוננות, מוסר ואימון מתוך שימת לב / כלומר,
לראות שיש צער, לדעת אותו עד סופו, / ולשמוט את הצמאון-שלא-להיות-בצער. / ומתוך שמיטה זו יש דיבור, קימה, נגיעת יד, יציאה לכיכר, / שנעשים בתואם / זה אחר זה, / עקב, אגודל / בשימת לב / ואידך זיל גמור"
מפגשי הכשרה להתמודדות משותפת עם דחק וחרדה
אביבה גולדברג | קיבוץ קבוצות קשת
המלחמה פורצת לתוך החיים ומשבשת אותם, וממילא היא משבשת גם את החינוך. את החינוך יותר – כי אין חינוך אלא תהליך חיים ריתמי, הרמוני, מסוגנן; והמלחמה – אף בהדיה הרחוקים – היא דיסונאנסה (צרימה) איומה, הזדעקות פראית, שבירת הסגנון.
כיצד יחונך בימי מלחמה? התשובה שוללת את השאלה. אין חינוך אחר לימי מלחמה. יש עמידה של החינוך בפני המלחמה. והעמידה היא באותם אמצעים אשר החינוך פועל בהם תדיר, אך במוגבר ובמועמק. עיצוב אישיות הילד, חיסון כוחות גוף ונפש שלו – יותר מתמיד; טיפוח סביבת בית מגינה, סגנון חיים הרמוני, נוסך בטחון ושלווה – יותר מתמיד.
...
חשובה אולי משאלת ההווה היא שאלת העתיד בחינוכנו. המלחמה מערערת יסודות מוסריים שטופחו בעמל דורות. ולנו כעם – יש מה לאבד! פיתחנו בנו (החינוך הישראלי עשה זאת) שנאת המלחמה ושנאת המוות, הוקרת החיים, מוסר חברתי גבוה. המלחמה מקימה סייג אדיר בין "לנו" ול"צרינו" (אויבינו), אך גם בתוך הסייג פנימה, בתחום "שלנו" – אין לבטוח שהכל יישאר ללא זעזוע. הוזלת ערך החיים, אדישות למוות, ירידת החברתיות, נטייה לאלימות – תופעות לוואי הן של כל מלחמה אף בתרבויות היציבות ביותר.
...
לא נעלים מהדור הגדל, כי תפקידי חייו כוללים גם את המלחמה, מכיוון שכורח ההיסטוריה יכלול את המלחמה בתקופה הבאה עלינו ועליו. אולם החינוך למלחמה סכנה חמורה בו, שיהפוך את המלחמה לחזות הכל. יצרים חזקים – יצרי יחיד ויצרי לאום – עלולים להעמיד את המלחמה במרכז חיי הנפש של הדור ולקפח את דמותו היוצרת והתרבותית. סכנה היא – אך לא גזירה. אין החינוך לדור, חינוך המלחמה – חייב לעמוד בסתירה אל החינוך לדורות – חינוך השלום.
שאלת המיזוג של אהבת השלום וכוננות למלחמה – מתמצית בחינוך בשאלת עיצוב האישיות. אישיות עשירה, יוצרת, מפותחת במלוא כוחותיה, עצמאית ועם זאת חברתית – היא האישיות הדרושה לנו למען תרבות השלום. ואישיות כזו ממילא תלחם בקנאות לערכיה, ואף תהא מוכשרת ללחימה בגוף ובנפש. במילים אחרות, אין לזהות בשום פנים חינוך למלחמה עם חינוך צבאי. בכל המלחמות לחמו צבאות, אך הנצחונות הסופיים הם נצחונות של עמים לוחמים. יש שרוצים להסביר לנו, כי המלחמה שלנו מתנהלת על ידי המהר"ל מפראג, המפליא לכוון את גרזינו של גולם ענק רב גולגלות. אך מלחמתנו מלמדת את ההפך מזה. האויבים העלו עלינו צבאות גלמים משוכים בחוטים – ויתרוננו היה בכך, שלא היה לנו גולם אדם כזה. לנו היו אלפי אנשים חופשיים, בעלי רצון ציבורי עז, שמשמעתם ונאמנותם וכוח ביצועם פנימה, פנימה.
...
יש בכוח החינוך להפוך את מחנות הנוער לתנועת נוער גדולה, אשר תשא בעול המלחמה של הדור, ותשא את חזון השיתוף, היצירה והשלום לדורות."
הגדוד שלי תופס קו בגיזרה הצפונית של רצועת עזה.
זו הגיזרה השלישית שהגדוד שלי תופס בעוטף מאז שהתחילה המלחמה, לכל גיזרה מאפייני מלחמה משל עצמה.
כחלק מהתפקיד שלי, יוצא לי לנסוע כל יום בין היישובים בהם אנחנו פועלים.
הסביבה הזו מוכרת לי מהשיגרה בעוטף.. אבל מיום ליום אני פחות מזהה את המקום.
מהמילואים
ערן וינטר | קיבוץ קבוצות קשת
ובתוך כל תמונת המלחמה הזו, הסביבה הגברית, הסירחון של הלוחמים ושל השטח, המראות והרעשים של המלחמה, במוצב בו אני ישן בשבוע האחרון יש גם תצפיתניות. חיילות בסדיר ובמילואים שנשמעות מאוד אחרת מאיתנו ומתנהגות מאוד אחרת מאיתנו. חלקן היו כאן בפרוץ המלחמה. ב-7.10 הן נטשו את המגורים שלהן ועברו לישון בסביבת החמ"ל שלהן, איפה שממוגן, איפה שהתבצרו כשנכנסו המחבלים למוצב.
כך שלאורך כל שעות היום, בדרך לחמ"ל, צריך לדלג בין מזרונים של תצפיתניות שישנות על הריצפה. סיטואציה כל כך חריגה בנוף, עד כדי שחשוב שהיא מתקיימת. מזכיר לעצמנו, בדרך למטבחון או לחמ"ל, שצריך להיזהר לא לדרך להן על הסדין עם הבוץ בנעליים ולא להדליק את האור ולא לדבר בקול רם שם במסדרון הזה, כי שם הן ישנות, כי המצב הזה הוא לא רגיל. תזכורת מוזרה כזו לזה שהמצב לא אמור להיות ככה.
מיום ליום החושים מתקהים אל מול המראות החריגים והכל נהיה רגיל. המלחמה הופכת להיות השיגרה, והחיים מחוץ למלחמה נשמעים רחוקים יותר ויותר.
ועולות שאלות כמו-
האם הבית בשדרות הוא השיגרה וצריך לצאת מהמלחמה כדי לחזור אליו?
או שבעצם המלחמה היא השיגרה וצריך לצאת מהבית כדי להבין שהמלחמה היא המציאות?
וגם, איך משאירים את ההבדל בינהם כשהמלחמה היא בבית?
האיזור הזה מורכב מצמחייה פראית, אדמת חול, קיבוצים נטושים וגידולי שדה של הקיבוצים.
חלק מהשערים של הקיבוצים פה פוצצו. יש כבישים שנהרסו מנסיעות של כלי רכב צבאיים כבדים. בכל היישובים (ומוצבים / בסיסים) עדיין עומדים כלי רכב מחוררים ושאריות לחימה נוספות.
האיזור הזה מאופיין בהרבה ירי פצצות מרגמה וקסאמים וזה יוצר שריפות כל היום. קשה למצוא שטח שלא נשרף לפחות בחלקו.
הכל מריח משאריות של דברים שרופים.
ביום הראשון בגיזרה ניסינו לדווח על שריפות שראינו, אבל הבנו די מהר שאין מה להמשיך לדווח כי אין מי שיבוא לכבות את האש.
נשרפו חממות רבות
נשרפו מטעים
נשרף שדה קקטוסים
נשרפו שדות ירק
נשרפו כבישים
נשרפו עשבים
נשרפו שדות של קנה סוף (או איך שקוראים לזה)
ולכל אחד מהם סירחון משלו.
יש צירי דרך שמכילים צחנה שקשה לתאר.
האיזור הזה מורכב מצמחייה פראית, אדמת חול, קיבוצים נטושים וגידולי שדה של הקיבוצים.
חלק מהשערים של הקיבוצים פה פוצצו. יש כבישים שנהרסו מנסיעות של כלי רכב צבאיים כבדים. בכל היישובים (ומוצבים / בסיסים) עדיין עומדים כלי רכב מחוררים ושאריות לחימה נוספות.
האיזור הזה מאופיין בהרבה ירי פצצות מרגמה וקסאמים וזה יוצר שריפות כל היום. קשה למצוא שטח שלא נשרף לפחות בחלקו.
הכל מריח משאריות של דברים שרופים.
ביום הראשון בגיזרה ניסינו לדווח על שריפות שראינו, אבל הבנו די מהר שאין מה להמשיך לדווח כי אין מי שיבוא לכבות את האש.
נשרפו חממות רבות
נשרפו מטעים
נשרף שדה קקטוסים
נשרפו שדות ירק
נשרפו כבישים
נשרפו עשבים
נשרפו שדות של קנה סוף (או איך שקוראים לזה)
ולכל אחד מהם סירחון משלו.
יש צירי דרך שמכילים צחנה שקשה לתאר.
קטעי קריאה לקבלת שבת
בימים אלה
"ארץ ישראל" / ע. הלל
מִתְבּוֹנֵן בָּאֲדָמָה הַחֲזָקָה הַזֹּאת
מַבִּיט בָּהֶם, בְּהַרֲרֵי הַסֶּלַע הַחֲמוּרִים,
צוֹפֶה בִּשְׁמֵי אֵין-קֵץ-הַנְּהָרָה
וּבְכָל הַפָּנִים וְהָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ
וְרוֹאֶה אַרְבַּעַת אֲלָפִים ש ָׁנִים שֶׁל יֹפִי
וּצְעָקָה
לקוח מתוך מדרש על פרשת השבוע שכתב אלעד מרדכי | התאגדות מעיין | לנוסח המלא
כמה מחשבות בעקבות הפרשה, לדמותו של אברהם אבינו ולמסרים העוברים בפרשה; א. הניסיון ליצור עולם מושלם נקי מחטאים הוא לא בר השגה, אפילו אלוהים לא מסוגל לו. הוא ראה באברהם כאדם טוב ומוסרי שכדאי להרבות את זרעו כדי להגדיל את הטוב בעולם, אבל איתרע מזלו של העולם. שרה הייתה עקרה והילד הראשון שנולד לאברהם מאשה גרה הוא דווקא ישמעאל שהוגדר "פרא אדם". זאת אומרת, כבר מזרעו של אברהם אנחנו מבינים שלא כולם יהיו בצלמו ובדמותו. ב. שורשיו של אברהם גם הם לא חפים מפשע ועל אף הניסיון של אברהם להתנכר להם לפעמים הוא יידרש אף לצאת למלחמות ולהרוג כדי להצילם, להזכירו שיש לו מחויבות מוסרית לדורות קודמים גם אם הוא לא מסכים איתם. ג. אברהם מנסה להימנע מעימותים ככל שניתן, הוא נקלע אליהם רק בלית ברירה ועל כך אלוהים מברך אותו. המלחמה היזומה אליה יוצא אברהם היא בשם ערך פדיון השבויים, מלמדנו שאם אברהם יצא להרוג באויביו בשמה הרי שמדובר בערך עליון בחשיבותו. ד. אברהם בוחר כמה בחירות "מתחמקות" על אף הבטחת ה' – הוא לא נלחם להישאר בארץ בזמן הרעב אלא יורד מצרימה, הוא מבקש להhפרד מלוט ומאפשר לו לבחור את מקומו קודם כדי שלא תהיה מחלוקת ביניהם והוא לא מגרש את שרה אשתו שהייתה עקרה, למרות הבטחותיו החוזרות ונשנות של אלוהים לברך את זרעו. הוא חי בשלום עם אשתו שרה וביתו הופך לסמל להכנסת אורחים על אף כאבו הגדול על כך שאין לו ילדים. בנו השני של אברהם, שיולדת שרה – הוא יצחק ואליו עוברת הברכה. כל ההליכה הזאת מהמקום הנוח אל הארץ רוויה בסבל רב של אברהם המקבל את מבוקשו רק בגיל 99 – עד אז הוא נאלץ להאבק ולהילחם על אף ניסיונו להתחמק מן הייעוד הזה. מלחמותיו מוצדקות בשם הערכים המובילים אותו.
אנחנו בארצנו, זוכים לחיות בה אחרי אלפיים שנות גלות, לקיים פה מפעלי חיים גדולים ומוסריים – בזה הברכה. עם השיבה לכאן גם קוללנו בצורך להגן על עצמנו, להילחם על קיומנו ולהצדיק את עצמנו כל העת. סיפור חיי העם הזה הוא סיפור חייו של אברהם שזכה להיכנס אל ארץ הקודש ולחיות בה ואף עבד קשה לעשות הכל בצדק ובדרך הישר, אך נאלץ להתמודד עם מחלוקות פנימיות וחיצוניות ללא סוף. על אף הכל הוא נותר אברהם רודף הצדק, מכניס האורחים ומכיר את בוראו בתמימות ובחכמה.
לסיום אוסיף פיוט של גדול פייטני מרוקו בעת החדשה – ר' דוד בוזגלו. מומלץ להאזין לפיוט ולנסות לשיר יחד בשבת הקרובה לפני הארוחה. שנזכה להיות עם בדמותו ובצלמו של אברהם אבינו.
כוכב צדק / ר' דוד בוזגלו
כּוֹכָב צֶדֶק לַדּוֹרוֹת זָרַח אוֹרוֹ
אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם בִּבְנֵי דוֹרוֹ
אֲשֶׁר בַּאֲבִיב שְׁנוֹתָיו הִכִּיר בּוֹרְאוֹ
וַיַּרְא שָׁם בִּמְאוֹרוֹתָיו אֶת מִשְׁטָרוֹ
זָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה לֹא שַׂר צָבָא
וְעִם שׁוֹלְפֵי חֲרָבוֹת זִכְרוֹ לֹא בָא
אַךְ לְהַקְהִיל קְהִלּוֹת נַפְשׁוֹ תָאֲבָה
וּלְלַמְדָם אֶת לִקְחוֹ מִדֵּי עָבְרוֹ
וְהִנֵּה הוּא כְאַרְיֵה מִתּוֹךְ יַעַר
וְעִם קוֹמֶץ אֲנָשִׁים מְעַט מִזְּעָר
מוּל אַרְבָּעָה מְלָכִים קָפַץ נִסְעָר
וְאֶת חַרְבָּם שָׂם לְאַל בַּעֲפָרוֹ
וּבְיוֹם בֶּן כּוּשׁ הִשְׁלִיכוֹ אֶל כִּבְשָׁנוֹ
יָרַד מַלְאָךְ אֶל תּוֹכוֹ וְצִנְּנוֹ
כִּי שָׁם שָׂם לוֹ אֵל שַׁדָּי בְּבִטְחוֹנוֹ
אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם בִּבְנֵי דוֹרוֹ (בָּרוּךְ זִכְרוֹ)
לקוח מתוך קבלת שבת שכתבה מרים הולצמן | קיבוץ קבוצות קהילייה | לנוסח המלא
השבוע אנחנו בפרשת לך לך, פרשת השבוע השלישית (כידוע, בשמחת תורה מסיימים לקרוא את התורה ומיד מתחילים שוב מבראשית), והפרשה החותמת את השבוע השלישי למלחמה. הפרשה מתחילה כך: "א לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. ג וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". בפרשה זו מונחת התשתית לקשר בין עם ישראל לארץ ישראל – גם בפסוקים המובאים לעיל וגם בסיפור ברית בין הבתרים. מעבר לכך, ב"וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", ניתן לראות את ניצני הכמיהה לחברת מופת שעם ישראל יוכל ליצור בארצו. המחירים אותם אנו משלמים על חיי ריבונות בארצנו ניכרים מאוד, ננצל את קבלת השבת הזו להזכיר לעצמנו גם את החזון, את "טעם המערכה".
רוצים לשלוח ד״ש לגילי בית דין, המדריכה מספר אחת!
מאמוץ שכבת ת״ט, רועי התאגדות שחריה.
לא מפסיקים להדריך ולהיפגש.
המדריכים גילי יואב ואוראל
יחד עם חניכיהם אופיר ורועי מבקרים את דנה שנקראה למילואים.
ד"שים
לא מפסיקים להדריך 2
יואב רהב מהתאגדות כיסופים, המדריך של קבוצת ניצן ממעגל יפתח, הגיע מאשקלון לקומונה בראשל״צ להיפגש ולהעביר פעולה.
לא מפסיקים להדריך 3:
שי גזית, רכז התאגדות שחריה עם חברי ההתאגדות שמפעילים את הפעילות באילת, בשיחת לילה בחוף לסיכום היום. שיחה על אומץ תעוזה ואחריות.
מוזמנות ומוזמנים, לאחר ארוחת שישי או בכל זמן אחר, לעשות יחדיו את 20 השאלות לשבוע זה, שהכינה מור ברוך (מוש) מהתאגדות מעין.
20 שאלות לשבת זו
תודה לכולכןם על שאתן כאן. מתפללות לימים טובים, שקטים ובטוחים יותר.
אם יש פעילויות, ד"שים, סיפורים, תמונות וכו' שתרצו להביא לעלון, מוזמנות לשלוח לדוא"ל psigmahlash@drorisrael.org.il או לפנות לאחת מחברות הצוות:
יוני כרמל, אופק. ניצן רוזנוקס-זיו, ראשית. צרויה עזוז, המעצבים. גל פורת, מעיין, מחל״ש תנועת הבוגרים-מרח״ב. טל רתם, המעצבים. סתיו, כיסופים. איתי אמדורסקי, קשת.
