עלון דרור ישראל
יום רביעי | י' בחשוון ה'תשפ"ד | 25.10.23
מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים
דברי פתיחה
למעגלי החיים הבוגרים
מלחמת חרבות ברזל
מלחמת חרבות ברזל
ניצן בר קמה, מקיבוץ קשת, משרתת במילואים ביחידת ההסברה בחירום של חיל החינוך, מספרת לנו על שירותה: "אני משרתת ביחידת ההסברה בחירום, מגיעה כל יום למקומות אחרים לכוחות בשטח במוצבים, שטחי כינוס, בסיסים, לשיחות גם עם כוחות סדירים וגם עם מילואים על צדקת הדרך, רוח וערכים בלחימה, לתת תמונה גדולה של במה אנחנו (גם היסטורית, גם כרגע) ולחזק אותם במשימתם. מרגישה שזה לפעמים כמו אוויר לנשימה בשביל השטח ונותן פרספקטיבה וכוחות להמשיך, במיוחד במצבים של המתנה ודריכות שקשה להחזיק לאורך זמן. לפעמים יש גם התמודדות עם גזענות וזעם ויצרי נקמה. מתמודדים עם זה חינוכית, זה גם חשוב. ולא מעט פוגשים אבל וטראומה כמו אצל כלל החברה הישראלית. סה"כ מרגישה מרוב המקומות שכולם מגויסים מעל ומעבר למשימה, מאוהבים בעם ישראל וגאים לשרת בשעה הזו ושיש מחויבות מאוד גדולה לקחת אחריות ולהשיב בטחון. זה מחזק.
על הדרך פוגשת בשיחות גם חברי תנועה וזה הכי מרגש ויפה. בטח כשהם משחריה 😍 "
מהמתרחש בתנועה
אנחנו מפעילים שמרטפייה לילדים של עובדי בית החולים ברזילי וקופ"ח כללית לגילאי 3-12.
אנחנו גרים בעיר הרבה שנים, ולצערי מתורגלים כל סבב ומבצע להתייצב לפעילות חירום במקלטים השכונתיים.
כבר מיום ראשון בבוקר היה ברור שמתחיל משהו, שאין מערכות חינוך ויש צורך במסגרת לילדים כדי שההורים שלהם שהם עובדים חיוניים יוכלו לעשות את עבודתם החשובה.
לא הבנו את סדר גודל האירוע והמלחמה, אבל התייצבנו כמו תמיד - בשיתוף העירייה ומחלקת החינוך והנוער, שיש לנו שותפות איתם לאורך השנים בפעילויות חירום.
המצב פה באשקלון הוא ייחודי מאוד. אנחנו מפעילים פעילות תחת איום של טילים, יש לנו זמן של 30 שניות הגעה למרחב מוגן. זה משליך על הכל - גם על הורים שחלקם מפחדים לשלוח את הילדים שלהם - כי באמת מסוכן. וגם על אופן הפעילות - אנחנו מקיימים את כל הפעילות בתוך ממ"ד סגור כדי להיות בטוחים.
זה מאוד מתאגר - להיות סגורים כל היום בחדר, וגם להכיל את פערי הגילאים הגדולים.
אנחנו מיום ליום לומדים יותר ומשתכללים, מנסים לתת לילדים את מה שהם צריכים, ולהורים את היכולת לעבוד ולהציל חיים.
החוויה של להיות בממ"ד עם הילדים, לעשות פעילות עם מוזיקה, ולקלוט שיש בחוץ אזעקה עכשיו - אבל הם לא שמו לזה לב כי היינו באמצע, ממש מרגישה כמו שליחות חשובה.
ולפעמים הם שמים לב, ומגיבים אחרת. חלקם בסדר, חלקם צועקים או נלחצים ובוכים, צריכים רגע חיבוק והרגעה.
ההורים לא מפסיקים להודות לנו כל בוקר וכל אחה"צ. מיום ליום - יש יותר ילדים חדשים, וכמות גדולה יותר של חניכים - פשוט כי אנשים מבינים שאנחנו נכנסים פה לשגרה של חירום, שזה ייקח זמן. ושמערכת החינוך לא קיימת. יש רק אותנו.
לצערי, יש עוד הרבה מה לעשות פה בעיר ואין לנו מספיק אנשים. אין לנו כרגע פעילות במקליטים השכונתיים בכלל - ויש לא מעט כאלה.
אני לא גננת, וגם לא מורה, ואני מוצאת את עצמי בדילמות של איך להקים גן בחירום, ואיך להפעיל את הילדים בגילאי 7 עד 16, כמעט רק על סמך עצמנו. זה מאתגר, ממלא, אבל גם מפחיד, ומאוד קשה ומתיש - בעיקר כשאין לזה נקודת סיום. אבל מרגיש שזה מה שאנחנו צריכים לעשות פה עכשיו.
פעילות התנועה באשקלון / רוני פינקלשטיין
זום ראשון לשותפים מכל העולם
רוני בפעילות מקלטים באשקלון
Add paragraph text. Click “Edit Text” to update the font, size and more. To change and reuse text themes, go to Site Styles.
זום ראשון לשותפים מכל העולם
"המחשבות והתפילות שלנו מופנות אליכם"; "אם יש דרך לעזור, תגידו לי, אני מרגישה חסרת אונים"; "הלב שלנו שם, אנחנו רוצים לעזור לכם לקיים את הפעילות"; "בישיבה של ראשי הפדרציות היהודיות, כמה וכמה אנשים דיברו על הפעילות שלכם, זה מדהים מה שאתם עושים עכשיו"; 'עוד ועוד הודעות, מיילים ושיחות טלפון.
קשה להסביר עד כמה משמעותית כמות התמיכה שאנחנו מקבלים – כלכלית ומורלית. זה כבר לא שמור רק לאנשים שמכירים אותנו. הם שולחים לאנשים אחרים, ואלה לאחרים, אנשים בקצה השני של העולם דואגים לספר על מה שאנחנו עושים, נושאים עיניהם למחנכים ולמחנכות של דרור ישראל ומחפשים את הדרך לתמוך בפעולה שלנו.
בשבועיים האחרונים צוות יהל"י לא נח לרגע. בשבת בצהרים שיגרנו מכתב לכל מכרינו ושותפינו, לספר מצד ראשון על מה שקורה פה. יומיים אחר כך הם כבר ביקשו מאיתנו לארגן זום ולספר על מה שדרור ישראל עושה עכשיו. עוד מתקופת הקורונה וממבצע שומר חומות, הם יודעים שמאיתנו אפשר לשמוע מה קורה לאנשים אמיתיים, מה החוויה ומה הרגשות. שלושה ימים אחרי, מאתיים שותפים ושותפות רצו לשמוע מה יש לנו להגיד.
לצוות יהל"י תפקיד כפול – פנימה והחוצה. פנימה – לפתוח את קווי האספקה הראשוניים לפעילות התנועתית, לאפשר אותה. להיענות לדמיון והיצירתיות של חברי התנועה שנפגשים עם הקהילות הפגועות, עם החברה הישראלית, ועונים על השאלה "מה הם צריכים עכשיו". החוצה – לתווך את מה שקורה עכשיו למאות ואלפי יהודים (וגם ללא יהודים) ברחבי העולם, שליבם כואב עכשיו, ומחפשים את הדרך להתחבר.
מול הרוע והאכזריות שלא ראינו כמותם, מול הבור העמוק ביותר הקיים, מול ההרס והשמד, מולם קיימת דאגה, אהבה וחברות, ערבות ותחושת הזדהות; בשבוע האחרון אנחנו לומדים שיש מאחורי הדאגה והערבות פנים רבות. האתגר שאליו נקרא הצוות היה נראה גדול, ולמדנו שהעבודה המשותפת שלנו יודעת גם לתת לנו מזור לכאבים, להרגיש ביחד, וגם להביא להישגים חשובים.
אני מזמינה את כל מי שרוצה לשתף את משפחתו בחו"ל בעבודה שלנו, לפנות לחברי צוות יהל"י כדי לקבל את כל הכלים לעשות זאת.
יהל"י במלחמה / מירית סולימה, קיבוץ קבוצות קשת
"עת לחשות ועת לדבר"
אני מבקש לשתוק - מול הזוועה הבלתי נתפסת, מול רוע אמיתי, ואלימות אכזרית וקשה.
אני מבקש לשתוק - מול החרדה והאימה, מול תחושת המבוכה, מול תחושת האשמה.
אני מבקש לשתוק – בכדי לאפשר לאנשי המקצוע המצוינים שלנו - מהצוותים הרפואיים, מארגוני הרווחה - לעשות את עבודתם בצורה הכי טובה שהם רק יכולים.
אני מבקש לשתוק – בכדי שאוכל להתפעל ללא סייג מן האומץ והגבורה של לוחמים ולוחמות, מן ההתייצבות האישית של אמיצים ואמיצות, ומרוח ההתנדבות והשותפות והנכונות לעזור זה לזה.
ובעיקר, אני מבקש לשתוק – בכדי לתת לכוחות הביטחון לפעול בצורה נחושה וצודקת.
"בתוך סוכת המצפון כאשר היא פרוצה לכל הרוחות"
במאמר ייחודי שכתב עמנואל לוינס, שכותרתו Honneur sans Drapeau - "כבוד ללא דגל", ופורסם תחת הכותרת Sans Nom - "ללא שם", הוא מהרהר על הצורך לשמר את "החיים הפנימיים" בזמנים של משבר. זה חיוני כדי לשמור על "המצפון" למען הימים שבהם דגל הטוב ישוב להתנוסס בראש חוצות.
אבל בבקשה, הישארו בשקט וקראו את הדרך שבה הוא מתאר את "המצב היהודי" הנמצאת על שאלות הגבול של המוסריות – זהו המצב האנושי שבו, ברגע אחד, העולם כולו עלול להיהרס.
הימים הללו – הם תקופה קשה מאוד שעוברת על החברה הישראלית כולה, ודרכנו על העולם כולו.
"המצב היהודי – האנושיות עומדת למבחן אודות גבולות המוסר"
העם היהודי, הוא אומר, הרי זו "אומה כמו כל האומות, משתוקקת לדעת את קולות המצפון... אולי יותר עתיקה, יותר ספקטית, יותר מחפשת", כזאת שממשיכה לשאול את עצמה בפני האומות האחרות: האם יש מקום לקול המצפון בזמנים של המלחמה?
"כמו אומות אחרות, גם העם היהודי אוהב את השמחה, את העדינות ואת המתיקות של החיים. אלא, שעל ידי בחירה מוזרה (האם זה מטאפיזי או סוציולוגי?), היא יכולה להיחשף בין לילה וללא כל התראה, אל תוך הייאוש – אל תוך הגולה"
במילים שקשה לתרגם אותן לעברית, הוא מתאר, כיצד מתוך השקט והשלווה והחגיגיות, ברגע אחד יכולה רוח רעה לעבור ולטאטא את כל השפע והעושר כאילו לא היו אלא קישוט זול: "והנה רוח קרה עוברת בבתים, תולשת את הטפטים ואת התמונות, מכבה את הנרות, סודקת את הקירות, קורעת לסמרטוטים את הבגדים, ומביאה לצעקות ולצרחות של המון אכזרי".
הדיבור האנטישמי הוא דיבור שפונה ליהודים, אך הוא מתגלה בפני האנושות כולה. זהו סוג של דיבור המספר כיצד הרוע מתייצב בגלוי בכדי להיאבק כנגד הטוב והראוי, וכיצד ניתן להשמיד את הכבוד של הקיום. "המקדש בלהבות, הנביאים בלי חזון... וכל מה שנשאר לנו זה המצפון הפנימי".
להיות נכונים להתייצב כנגד הרוע – להישאר מחוייבים אל הטוב
האירועים הללו – שעדיין לא זכו לשם "פרעות תשפ"ד" - מעמידים אותנו במבחן.
עוד יגיע הזמן לחשבונות הנפש הרבים – והם רבים מאד.
עוד יגיע הזמן למעשי התיקון של החברה והפוליטיקה – וזה יהיה מורכב.
לעת הזאת, אנו מחוייבים לקרוא לרוע בשמו, להתייצב כנגדו בלי להסס.
ובו בזמן לא לשכוח את המחוייבות העמוקה והפנימית שלנו אל המצפון ואל הטוב.
ההקשבה לקול הפנימי של המצפון תהיה חשובה עד מאד.
לקראת הימים שעוד נכונו לנו, אחרי שתסתיים המלחמה הנוראה הזאת.
להיות נכונים, להתייצב כנגד הרוע - להישאר מחויבים אל הטוב / חנוך בן פזי
מתוך שיחת מג״ד של אור פז, חבר קיבוץ קבוצות המעצבים, לגדוד 8112, סיכום יובל ארד, קיבוץ מעין.
הופתענו הפתעה בסיסית, הקונספציה קרסה. המחשבה שאנו יכולים לחיות לצד יישות עוינת ותוקפנית כמו חמאס בעזה קרסה ביום אחד. ומה הקשר שלנו לעזה? נכיר עכשיו כמה אסטרטגיות שננקטו לגבי עזה:
1. 1946 עזה כחלק ממדינת ישראל שבדרך:
בלילה שבין ה-5 ל-6 באוקטובר בצאת יום הכיפורים של שנת 1946 הוקמו 11 הנקודות בנגב כחלק ממבצע התיישבות של התנועה הציונית. במבצע הוקמו היישובים בארי וכפר דרום אשר שיקפו את התפישה כי קו החוף של המדינה שבדרך יכלול גם את החלק הדרומי. בעיני רוחם ראו מעצבי הציונות את תל אביב, יפו, אשקלון ולאחר מכן את עזה, כהמשך ישיר של רצועת החוף. לפני 48 הייתה עזה עיר קטנה עם בית כנסת יהודי עתיק, בסיומה שילשה העיר את אוכלוסייתה בעיקר על ידי פליטים שברחו לשם במהלך המלחמה. עזה לא נכבשה במלחמה ועברה לשליטה מצרית.
2. 1967 התיישבות יהודית בפיתחת רפיח:
בסיום מלחמת ששת הימים הציע שר העבודה יגאל אלון את ׳תכנית אלון׳, במסגרתה ייקבעו גבולות קבועים וברורים למדינת ישראל, ועזה יחד עם חלק מהגדה המערבית יועברו ליישות פלשתינאית תוך שמירה על גבולות ברי הגנה. משלא התקבלה התכנית תמך אלון בהקמת האחזויות נח״ל בפיתחת רפיח ולייצר מסדרון התיישבותי עד לעיר ימית. במהלך שנות השבעים הקימו ממשלות המערך יישובים נוספים ברצועה.
3. 1979 הכרזת ריבונות ירדנית בעזה - נמל בים תיכון והתקרבות למערב:
במסגרת הסכם שלום עם מצרים, כשהפצעים שהותירה מלחמת יום כיפור עוד מדממים, לא הסכימה מצרים לקחת תחת אחריותה את רצועת עזה ולהכיל בה ריבונות. כך נחתכה הרצועה החוצה מריבונות כלשהי.
יגאל אלון במסגרת תפקידו כשר החוץ בשנות השבעים עשה מאמצים להסדרת יחסי ישראל עם אויבותיה. במסגרת זו הציע אלון לירדן להחיל ריבונות על עזה וליצור נמל בינלאומי וקרבה למערב. ירדן סרבה.
4. 1994 הסכם קהיר ״עזה ויריחו תחילה״:
במסגרת יישום הסכמי אוסלו חתם יצחק רבין עם יאסר ערפאת על הסכם אשר מעביר את רצועת עזה ויריחו לשליטה פלשתינית.
5. 2005 התנתקות חד צדדית:
לאחר האינתיפדה השניה שגרמה לאלפי הרוגים ומיתון כלכלי החליט ראש הממשלה שרון לצאת באופן חד צדדי מעזה. לאחר הנסיגה החל עימות אלים בין פתח לחמאס, אותו הכריעה חמס בשנת 2007 ולאחר מעשי טבח באנשי פתח תפשה את הנהגת הרצועה עד ימינו.
6. ניהול האיום:
בשנים האחרונות הפגין חמאס בעזה עוינות לצד שיתוף פעולה עם ישראל. מדי מספר שבועות נורות רקטות אל עבר שטחי ישראל ומדי מספר חודשים ישראל מגיבה בסבבי לחימה (רשימה חלקית):
2008 עופרת יצוקה
2012 עמוד ענן
2014 צוק איתן
2019 חגורה שחורה
2021 שומר חומות
2022 עלות השחר
2023 מגן וחץ (נגד הג’יהאד)
שיתוף הפעולה לאורך השנים התבטא בכך שישראל אישרה לקטאר להעביר מאות מיליוני דולרים במזומן לרצועה, פתיחת מעבר ארז לצורך עבודה ועוד.
עם הפנים קדימה: הצבא ערוך לתגובה משמעותית ברצועה שתשנה את המשוואה לשם כך הוא מגייס כוחות ומאמץ לגזרה הדרומית. עם זאת האיום מצפון לא שכח - נהפוך הוא. התמקדות בגזרה אחת תהיה אופטימלית לשינוי המשוואה אך גם במידה והגזרה הצפונית תצטרף למערכה אנחנו מוכנים, ערוכים וחזקים גם בגזרה הצפונית. ראינו שהאויב יודע להפתיע וגם להכאיב - עלינו לעשות כל שידרש על מנת שבחלקת האלוהים הקטנה שלנו - ננצח!
מהמילואים
לאלון דרור, הסמ״פ הכי מחויב בפיקוד העורף.
אנחנו מתגעגעים אליך ויודעים שאתה עושה את מה שחשוב!
מאיתנו - הבית שמחכה לך, עידו, ענת, אורי, יוני, נעם, הילדים והמקינטה ❤️
קבוצת ירדן מאחלת לנו ולכן עוד הרבה מפגשים נעימים ומצחיקים ושנחזור להיפגש בבית בהקדם 🙏🏽
ד"שים
חברי התנועה מהמסייעת של 9307 גדוד חרמון, יונתן (יפתח), איתי (אלומות), שלו (אלומות) שגיא (כיסופים)
מבקרים את החייל האמיץ יונתן גולדשטיין ממעגל יפתח, קבוצת מעפילה עומר המדריך וניצן הרכזת.
בשישי האחרון התאפשר לנו לבקר את חברינו וחניכינו המשרתים במילואים בדרום. קצת תמונות מרגשות מהמפגשים:
מבקרים את רותם אוירבך ממעגל יפתח
מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים
מילות סיכום
תודה לכולכןם על שאתן כאן. מתפללות לימים טובים, שקטים ובטוחים יותר.
אם יש פעילויות, ד"שים, סיפורים, תמונות וכו' שתרצו להביא לעלון, מוזמנות לשלוח לדוא"ל psigmahlash@drorisrael.org.il או לפנות לאחת מחברות הצוות:
יוני כרמל, אופק. ניצן רוזנוקס-זיו, ראשית. צרויה עזוז, המעצבים. גל פורת, מעיין, מחל״ש תנועת הבוגרים-מרח״ב. טל רתם, המעצבים. סתיו, כיסופים. איתי אמדורסקי, קשת.
