עלון דרור ישראל
יום שלישי | ט' בחשוון ה'תשפ"ד | 24.10.23
מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים
דברי פתיחה
למעגלי החיים הבוגרים
מלחמת חרבות ברזל
מלחמת חרבות ברזל
ניצן בר קמה, מקיבוץ קשת, משרתת במילואים ביחידת ההסברה בחירום של חיל החינוך, מספרת לנו על שירותה: "אני משרתת ביחידת ההסברה בחירום, מגיעה כל יום למקומות אחרים לכוחות בשטח במוצבים, שטחי כינוס, בסיסים, לשיחות גם עם כוחות סדירים וגם עם מילואים על צדקת הדרך, רוח וערכים בלחימה, לתת תמונה גדולה של במה אנחנו (גם היסטורית, גם כרגע) ולחזק אותם במשימתם. מרגישה שזה לפעמים כמו אוויר לנשימה בשביל השטח ונותן פרספקטיבה וכוחות להמשיך, במיוחד במצבים של המתנה ודריכות שקשה להחזיק לאורך זמן. לפעמים יש גם התמודדות עם גזענות וזעם ויצרי נקמה. מתמודדים עם זה חינוכית, זה גם חשוב. ולא מעט פוגשים אבל וטראומה כמו אצל כלל החברה הישראלית. סה"כ מרגישה מרוב המקומות שכולם מגויסים מעל ומעבר למשימה, מאוהבים בעם ישראל וגאים לשרת בשעה הזו ושיש מחויבות מאוד גדולה לקחת אחריות ולהשיב בטחון. זה מחזק.
על הדרך פוגשת בשיחות גם חברי תנועה וזה הכי מרגש ויפה. בטח כשהם משחריה 😍 "
מהמתרחש בתנועה
שבועיים של עשייה שמתחלקת לכאן ועכשיו, לדאגה למצב האנשים ברגע זה ועשייה שמתמקדת כולה בהיערכות לחזית צפונית שתפגע בעתיד הקרוב בחיפה. עשייה שכל זמן שאת בה, את מקווה שתרד לטמיון ותוכח כמוגזמת, אפילו התואר היסטרית יתקבל עלי בברכה – אם יוכח שלא היה בזה טעם.
את עובדת, נפגשת, נערכת, יושבת בהערכות מצב, נלחצת ומקווה ששום דבר ממה שאת עושה לא יהיה לו ממשות ושיישמר בתיקיות של מחשב עם רשימות ארוכות של אנשי קשר לעשות איתם דברים יפים וטובים בשכונה לאחר המלחמה.
אני עובדת בקהילת הדר, רשת המתנ''סים העירונית בהדר כרכזת בינוי קהילה. קיבלתי תפקיד להיות אחראית אוכלוסייה בחבל הדר בעת חירום. ביחד עם חברות מהתנועה ושותפים מהשכונה הקמנו את המשל''ח - מערך שכנים לעת חירום.
בשבוע הראשון נערכנו עם תכנית לקליטת מפונים לעיר.
לאחר מספר ימים הבנו שהמצוקה בקרב התושבים גדולה. שגם ילדים מהדר שלא הולכים לבית ספר, ששומעים על מה שקורה בדרום, שיודעים שאולי עוד מעט תהיה מלחמה אצלם, דורשים התייחסות והשקעה. גם המבוגרים זקוקים לזמן של יחד, של מישהו שיעסיק את הילד וייתן להם פנאי ושקט לדברים נוספים שיאפשר מפגש בין מבוגרים. מאותו רגע פתחנו את המתנ"ס לפעילות לילדים ולהורים, להפגת מתח וחרדה, לזמן של ביחד. סדנאות יוגה, משחקייה, סדנת ציור, תנועה ומוזיקה ועוד. לאחר שבוע קיבלנו הנחייה מפיקוד העורף שאי אפשר להמשיך לפעול במתנ"ס כיוון שאין לו מרחב מוגן. במהלך השבוע האחרון הפעילות שלנו עברה למקלטים. למרות שהיתה רק אזעקה אחת בחיפה וגם היא הייתה אזעקת שווא, אנחנו כבר שבוע מפעילים ילדים במקלטים. ביום שישי נערכה קבלת שבת עם הגננת של גן חובה והגיעו כחמישים איש למקלט לשיר ביחד ולקבל את השבת.
הצד השני, הוא היערכות לשעת חירום. אנחנו נערכים לחירום ולתרחישים קשים ובהתאם לזה התחלנו להיערך בשטח – שכונת הדר היא שכונה לא ממוגנת, לרוב הבתים פה אין מקלט או ממ"דים ונקודת המוצא היא שתושבי השכונה יעברו למקלטים ולחניונים ציבוריים. בהתאם לכך החלטנו להתחיל במיפוי מקלטים ציבוריים ופרטיים, ניקיון מקלטים, דיווח וטיפול בתקלות, גיוס מתנדבים ואחראי בניינים למיפוי של אנשים שיזדקקו לעזרה וסיוע בעת חירום לרדת למרחבים המוגנים, עבודה מול מחלקת הרווחה לקבלת שמות של פונים שיצטרכו סיוע וחיבורם לשכנים; קיימנו שיחות בזום להכנת אחראי מקלטים לתפקיד החשוב של משכיני שלום בתוך המקלט, אנשי קשר עם העירייה, התמודדות עם מורכבות האוכלוסייה בתוך מקלט בשכונה רב תרבותית. דיברנו מה זה אומר להיות אחראי על מקלט ששוהים בו יהודים וערבים, להט"בים וחרדים, עולים חדשים והיפסטרים, העמקנו במחשבה על כל שכונת הדר במקלטים ועל איך לוקחים על זה אחריות.
בימים האחרונים החלנו לגבש צוות כיבוי והצלה שכונתי וצוות לוגיסטי שיוכל לסייע בזמן אמת. אנחנו נערכים עם הכשרות, מתנדבים, ציוד. שילטנו את המקלטים ועשינו הכוונה בשלוש שפות. פתחנו קבוצה של עולים חדשים ועשינו זום הסברה מה עושים במצב מלחמה, לאן הולכים...
כאמור, כל המערך הזה נעשה מתוך חשיבה על היערכות למצב חירום ותרחישים קשים ומתוך תקווה גדולה שלא נזדקק לכך... הימים מתוחים וחוסר הוודאות הגדול נוכח בכל החלטה שצריך לעשות.
סיכום שבועיים של פעילות בהדר / קרן שגי, קיבוץ קבוצות המעצבים
כפר הסטודנטים במיפוי השכונה בהדר
מפונות.ים בחדר האוכל במצפה רמון
Add paragraph text. Click “Edit Text” to update the font, size and more. To change and reuse text themes, go to Site Styles.
כפר הסטודנטים במיפוי השכונה בהדר
לחברי התנועה במצפה רמון. לפרקמ"שים, למד"ציות, לש"ש, לחברי תנועת הבוגרים, לחברי הקיבוצים הבוגרים.
על פתיחת הבית
על פתיחת הלב
ללא עכבה
מהשעה הראשונה
על המוכנות המיידית
להפוך את חייכם
להכניס אליהם פנימה
לתוך חדריכם,
חדרי הלב
חדר האוכל
חדרי השינה והפעילות,
כל כך הרבה אורחים.
לעמוד על הרגליים
לבשל
לתת את הכי טוב שלכם
בלי עצירה לשאול
איך? מי? כמה?
נתתם בית זמני
הדרכתם,
קיבלתם באהבה את השינויים שהאורחים הביאו לחדריכם,
את קישוטי המדבקות של ילד שהתגעגע לבית,
שרצה להירגע.
אהבה פשוטה.
תקווה גדולה הנוהרת למקומות אחרים.
רשמים מביקור במצפה רמון / קרן ברנס, קיבוץ קבוצות קהילייה
רצוני להתוודות, לתת דין וחשבון לעצמי, לתת דין וחשבון לאלוהים, זאת אומרת למדוד את חיי ומעשי לעומת האידיאל הגבוה, הטהור ביותר אשר עומד לפני. להשוות מה שהיה צריך להיות לעומת מה שהיה.
אתחיל את הווידוי בשם האנושיות. אין חטא בעולם שאינו נכנס השנה לתור העוונות, שבעתיים יותר מאשר כל השנים. אין מה לענוש אותנו, כי כל צעד ומעש נענשים מיד. כולנו נענשים על חטאים שנדמה לנו שלא חטאנו או נאלצנו לחטוא. אינני רוצה לומר שרק הם, הדיקטטורים, הנם היחידים שגרמו למלחמה נוראה זו, לשבירת הרוח, לחושך הגדול, שרק הם אחראים לכול. מי אפוא האשם? כל אחד ואחד לחוד? אולי לא. אבל הכל יחד – הבניין, הסדר, המוסר הקיים – כל האנושיות כאחד. אבל דווקא אלה האשמים ביותר אינם מרגישים בזה, והיהדות נשארת לבדה עם הווידוי: "חטאנו"... והתכנית לשנה החדשה - לימוד והתעמקות במקצוע, בשפה, וחיפוש הדרך. להיות בן אדם. אני ירֵאה שלדבר האחרון התנאים פה קשים מאוד אך אשתדל. כי זאת הדרך היחידה שכדאי ללכת בה. אבל איך? אחרי שנה אראה אם הצלחתי.
אני רוצה עוד לרשום ניסיון של שיר [שירה העברי הראשון]:
בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָה, בִּשְׂרֵפָה,
בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,
הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,
לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ בֶּן-אָדָם.
שַׁלְהֲבוֹת הַשְּׂרֵפָה מַדְעִיכוֹת פַּנָּסִי,
אוֹר הָאֵשׁ מְסַנְוֵר אֶת עֵינַי;
אֵיךְ אַבִּיט, אֵיךְ אֶרְאֶה, אֵיךְ אֵדַע, אֵיךְ אַכִּיר,
כְּשֶׁהוּא יַעֲמֹד לְפָנַי?
תֵּן סִימָן, אֱלֹהִים, תֵּן סִימָן עַל מִצְחוֹ,
כִּי בָּאֵשׁ, בַּדְלֵקָה וּבַדָּם,
כֵּן אַכִּיר אֶת הַזִּיק הַטָּהוֹר, הַנִּצְחִי,
אֶת אֲשֶׁר חִפַּשְׂתִּיו: בֶּן-אָדָם.
11.10.1940 ערב יום הכיפורים, נהלל
דף מיומנה של חנה סנש
איתי זדביל, קיבוץ קבוצות דרך:
כמו שרעש האזעקה
עולה ויורד
כך גם הלב והלחץ
עולים ויורדים
רגע בקיבוץ גבים
המוקף מכוניות מחוררות מכדורים
ורגע מתרגלים
רגע צבע אדום ורצים למרחב מוגן
ורגע מתרגלים
והנה אנחנו בבסיס זיקים
שחדרו אליו ומפקדים צעירים
בדמם בלמו את החדירה
ופצצות RPG ומחסניות קלצ'
זרוקים בש.ג.
ורגע מתרגלים
וריח של גופות שמסריחות בשמש
ומעבר של הגדר והחזרה של כלי רכב
וטנקים ומסוקים ומרגמות ממטירים
אש גיהינום
ורגע מתרגלים.
רק לכאב הלב שמפלח את הנשמה
עם כל סיפור וכל תמונה
אני לא מצליח להתרגל.
מהמילואים
לאלון דרור, הסמ״פ הכי מחויב בפיקוד העורף.
אנחנו מתגעגעים אליך ויודעים שאתה עושה את מה שחשוב!
מאיתנו - הבית שמחכה לך, עידו, ענת, אורי, יוני, נעם, הילדים והמקינטה ❤️
קבוצת ירדן מאחלת לנו ולכן עוד הרבה מפגשים נעימים ומצחיקים ושנחזור להיפגש בבית בהקדם 🙏🏽
ד"שים
חברי התנועה מהמסייעת של 9307 גדוד חרמון, יונתן (יפתח), איתי (אלומות), שלו (אלומות) שגיא (כיסופים)
מבקרים את החייל האמיץ יונתן גולדשטיין ממעגל יפתח, קבוצת מעפילה עומר המדריך וניצן הרכזת.
בשישי האחרון התאפשר לנו לבקר את חברינו וחניכינו המשרתים במילואים בדרום. קצת תמונות מרגשות מהמפגשים:
מבקרים את רותם אוירבך ממעגל יפתח
מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים
מילות סיכום
תודה לכולכןם על שאתן כאן. מתפללות לימים טובים, שקטים ובטוחים יותר.
אם יש פעילויות, ד"שים, סיפורים, תמונות וכו' שתרצו להביא לעלון, מוזמנות לשלוח לדוא"ל psigmahlash@drorisrael.org.il או לפנות לאחת מחברות הצוות:
יוני כרמל, אופק. ניצן רוזנוקס-זיו, ראשית. צרויה עזוז, המעצבים. גל פורת, מעיין, מחל״ש תנועת הבוגרים-מרח״ב. טל רתם, המעצבים. סתיו, כיסופים. איתי אמדורסקי, קשת.
חברת תנועה במילואים / מיכל רוטנברג
כל כך לא רציתי ללכת לצו 8 שקיבלתי בשבת בצהריים, פחדתי להתגייס ולסכן את החיים שלי, רציתי להישאר בבית וגם לחזור ל"שם" לצבא, עם המדים האלה והמפקדים, ולסחוב ציוד, פאקינג לסחוב ציוד בגיל 34, וואלה לא מתאים לי, ותרגילים, מה עכשיו תרגיל חוליה? מה עכשיו תולעת מושכת והווסט גדול עלי ועוד ועוד.. מעדיפה פי 1000 לקיים פעילות חינוכית בעת הנוכחי, אני הכי טובה בזה, זה באמת מה שיש לי לתת לעולם. אבל בחרתי בזה, בחרתי לעשות עכשיו מילואים. להבין שזה דבר קריטי, להבין שהמדינה שלי, החברה שלי, התנועה והמשפחה צריכים אותנו, צבא המילואים, שנבוא ונהיה, שנבוא וניקח חלק, שנשתתף הלכה למעשה במלחמה.
אז שיחררתי את הלמה לא, והתחלתי להגיד מה כן. ובעיקר מחשבה שעברה לי בראש באופן לא מודע, מה אני בתור חברת תנועה פה?
-
ליזום סבב היכרות עם המחלקה שלי ושכל אחד/ת תגיד איך היא מרגישה ביחס למצב, כדי ליצור מקום קרוב ומקום שיכול להתיחס לרגשות
-
ליזום ערב משחקים כי זה מחבר ומקרב וצריך להנות ולצחוק
-
לספר על התנועה, לספר על התנועה בזמן המלחמה, להתגאות שאני חלק מתנועהף לספר על הקבוצה שלי, כן בגיל 34 קומונה.
-
לראות אנשים, לדאוג לאנשים, מכל הבחינות, שכולם באים לאכול, לגשת למי שעצובה, להביא משחקים מהבית, לתת חיבוק.
-
לקחת צעד קדימה באחריות, לעזור למפקדים, אפילו להיפך למפקדת כי מבקשים, כי זה מה שצריך עכשיו ובתנועה עושים מה שצריך.
-
ליזום ערב מחלקה על האש, ושירים וסיפורים
-
לפתוח שיחות עם אנשים, שיחות אישיות איתם, על מה שלומם, ואיך בבית וזוגיות וילדים ומה מרגישים. ושיחות פוליטיות על המצב ועל מה צריך לעשות עכשיו, להיות הצד שמביא מידתיות בשיחה, לנסות למרכב את המצב, למרות שבא לי לשרוף את הכל.
-
הבחירה להיות אישה בגדוד לוחם, עדיין, כן, עדיין לבחור להיות אישה- לוחמת, זה לא מובן מאליו.
-
להיות כתובת
לצד כל אלה גם חוויות מרובות של קטנות, פחד משתק, ייאוש עמוק, ציניות, שיעמום ועצלנות ועדיין, אני ואנחנו כאן, במילואים כשרוח התנועה נושבת ועוטפת אותנו, לעבודה, להגנה ולשלום.
מיכל רוטנברג, קיבוץ מעיין, גדוד חי"ר 982, פיקוד העורף.